פסק-דין בתיק ב"ל 31808-01-12

1.      המערערת, גב' רווית אלקובי, הגישה ערעור זה על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 21.12.11, על פיה נקבעה לה נכות בשיעור 10% בגין צרידות והוחלט שלא להפעיל בעניינה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע בעבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנה 15").

2.      למערערת, מורה במקצועה, הוכרה צרידות כמחלת מקצוע החל מיום 7.12.04 ונקבעה לה נכות. בשנת 2008 שיעור הנכות שהוכר למערערת היה 7.5%. על פי בקשת המערערת לקביעת החמרה במצבה, אישרה וועדה רפואית הגדלת שיעור נכותה של המערערת ל-10% החל מיום 13.2.11.

3.      המערערת הגישה ערר לוועדה הרפואית לעררים וביקשה בו להפעיל בעניינה את תקנה 15. בישיבת הוועדה הרפואית לעררים מיום 11.10.11 טענה המערערת כי היא נאלצה להפחית את שיעור משרתה ל-60%, לאחר שנים בהן עבדה במשרה מלאה. לאור הירידה בהיקף משרתה של המערערת ביקשה הוועדה הרפואית לעררים חוות דעתה של וועדת הרשות.

4.      וועדת הרשות המליצה שלא להפעיל בעניינה של המערערת את תקנה 15 לאחר שמצאה כי שכרה של המערערת עלה ב-21% לעומת שכרה במועד ההכרה בפגיעתה כמחלת מקצוע. הוועדה הרפואית לעררים, בישיבתה מיום 21.12.11, אישרה את המלצת וועדת הרשות ודחתה את בקשת המערערת להפעלת תקנה 15.

5.      טענת המערערת בערעור שלפנינו היא כי אמנם קיימת עליה מספרית בהכנסת המערערת במועד בחינת בקשתה להחמרת מצב לעומת מועד ההכרה בפגיעתה כבמחלת מקצוע, אך אין להתחשב בה משום שהיא נובעת מתוספות שכר שקיבלו כלל המורים על פי ההסכם הקיבוצי שהנהיג את רפורמת "אופק חדש". לטענת המערערת, היה על וועדת הרשות ועל הוועדה הרפואית לעררים להשוות לשכרה הנוכחי של המערערת את שכרה בפועל במשרה מלאה במועד ההכרה בפגיעה בעבודה, תוך הוספה רעיונית של שכר בשיעורים שהתווספו למורים במסגרת רפורמת אופק חדש.

6.      עוד טענה המערערת כי לא ניתנה לה הזדמנות להתייחס להמלצת וועדת הרשות ובכך נפגעה זכות השימוע המשנית שלה.

7.      המשיב טוען כי אין נפקא מינה לסיבה בגינה לא התקיים התנאי הנדרש בתקנה 15 בדבר ירידה בהכנסות המבוטח.

8.      כן טוען המשיב כי אין כל טעם להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס להמלצות וועדת הרשות, הואיל ולגופו של עניין מטרת ההחזרה היא לטעון טענה משפטית שניתן להכריע בה בהליך זה.

9.      לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדחות את הערעור. להלן נימקיי.

10.  תקנה 15 קובעת:

סטיות

(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה מזו שנקבעה לפי המבחנים, או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחות מ-20, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו".

11.  המחלוקת בין הצדדים נסובה על פרשנות התנאי שבתקנה 15(ב) שענינו ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסת המבוטח כתוצאה מן הנכות. גישת המערערת היא שפרשנות תכליתית של המילים "ירידה ניכרת ..בהכנסותיו" צריכה, למעשה, להוביל לבדיקת כושר ההשתכרות, להבדיל מן ההשתכרות עצמה. המערערת תומכת את טענותיה בפסק הדין בדב"ע לא/0-25 דניאל כהן נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 326 (להלן: "עניין דניאל כהן"), בו נאמר כי מטרת תקנה 15 היא לאזן במידת מה את שיטת קביעת הנכות ה"תעריפית", לפיה הנכות נקבעת בהתאם לחומרת הפגימה הרפואית ולהכניס יסוד סובייקטיבי המתייחס לאבדן כושר ההשתכרות של הנכה הספציפי.

12.  לדעתי, גם אם מטרת תקנה 15 היא כפי המוסבר בפסק הדין בעניין דניאל כהן, אין מטרה זו מאפשרת פרשנות המילים "הכנסות" כ"כושר השתכרות".

13.  דברי בית הדין הארצי לעבודה בעניין דניאל כהן מתייחסים לתקנה 15(א) שהדגש בה הוא על מקצועו של הנכה. פסיקה מאוחרת של בית הדין הארצי לעבודה הדגישה כי ישנו הבדל בין כושר השתכרותו לבין מקצועו והפעלת תקנה 15 מתמקדת במקצוע ולא בכושר ההשתכרות (דב"ע שם/01-776 רחל אדרי נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג 272).

14.  לדעתי, מטרת תקנה 15 היא לשלב מרכיב סובייקטיבי בשיטת קביעת דרגת הנכות, המתייחס למקצוע הספציפי של הנכה, אך מאידך להגביל את הסמכות להעלות את דרגות הנכות בהתחשב במקצוע הספציפי בכך שהנכות תגרום בפועל לירידה בהכנסות המבוטח. מחוקק המשנה גילה דעתו שגם אם מקצועו של הנכה עשוי להצדיק תוספת אחוזי נכות, הרי שאין לעשות כן ללא ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות המבוטח.

15.  מקובלת עלי עמדת המשיב כי הוועדה הרפואית לעררים לא שגתה בהחלטתה ואין טעם להחזיר את עניינה של המערערת אליה כדי להשמיע בפניה טענות שנדחו על ידי.

16.  הערעור נדחה ללא צו להוצאות.